"הרגע הזה שאחרי. לא באמת הייתי רעבה, זה מרגיש לי חסר שליטה. אני אוכלת כדי להפיג שעמום, אחרי ריב עם בן זוגי, כשאני עצובה או כועסת ובעצם כשאני חושבת על זה... גם כפרס כשאני מאושרת. אני מרגישה שזה מרגיע משהו בתוכי.."
מוכר? מי מאתנו לא מצא עצמו אוכל בידיעה גמורה כי הרעב אינו פיזיולוגי... יש משהו אחר, משהו שמושך אותנו לעבר האוכל.
אכילה רגשית הוא מונח שגור בעולמנו אך מה המשמעות האמתית? בהגדרה הכי פשוטה- אכילה רגשית היא דרך להאכיל את הרגש, הנפש או את מה שכואב לנו, ולא את גופנו.
כשתינוק בוכה או חסר שקט אוכל מהווה עבורו גורם מרגיע. מתחילת חיינו מוטבע בנו הקשר הזה- אהבה, דאגה ומזון הולכים יחד. מכך נוכל להתחיל להבין מדוע כשאנחנו חשים מוטרדים, מדוכאים, כועסים, עולה בנו לעיתים רעב. זהו לא רעב פיזיולוגי. יש משהו שמביא לתחושת "רעב" פנימית.
אנחנו יצורים שלומדים מניסיון. כל אחד מאתנו הפנים במהלך חייו את החוויה הייחודית שלו, בה אוכל סיפק סוג של הזנה רגשית, כמובן לצד הפיזיולוגית. למשל כתינוק, ייתכן וניתן לך בקבוק כשבכית, ללא כל קשר ללמה בכית- זה הרגע בו נוצר הקשר בראשנו. המוח של התינוק שולח מסר לעצמו, שכשאני עצוב, רטוב, כועס, בודד או פשוט חסר מנוחה- מספקים לי אוכל וזה גורם לי לחוש יותר טוב. מי מאתנו לא "קיבל" בילדותו גלידה כנחמה על ביקור אצל רופא או אפילו כפרס על התנהגות טובה. כך נוצרת בנו מעין 'Comfort Food Map'.
אנחנו נוטים לחשוב שאכילה רגשית היא תוצר של חוסר שליטה. אם אכילה רגשית הייתה פשוט עניין של משמעת עצמית, יכולנו די בקלות לכוון את משאבינו לעבר משמעת עצמית טובה יותר ללא תחושת העינוי המלווה לניסיון לשלוט בכך. אם הגורם היה באמת חוסר שליטה פיזיולוגי, הרי שלא היו בעיות אכילה בעולם. פעמים רבות ניווכח כי חוסר שליטה הוא לא הגורם לאכילה אלא תחושות האשמה שמגיעות אחרי האכילה.
אנחנו יצורים אינדיבידואלים וכמובן שישנו מנעד רחב של "שימוש באוכל", אך הנקודה המשמעותית בעיני היא לשים לב כמה אוכל הוא משמעותי עבורנו. אכילה רגשית היא דרך חזקה ויעילה להשיג הקלה זמנית אך מידית לאתגרי חיינו. הרי אם זה לא היה עובד טוב עבורנו, כנראה שלא היינו עושים זאת.
על פי רוב, "שימוש באוכל" הולך יד ביד עם רגשות שליליים- מעצב וחרדה ועד לבדידות. במחקר שנעשה באוניברסיטת UCLA חקרו מהי תגובת המוח בעת חווית רגש שלילי אצל נשים הסובלות מבולימיה. למשתתפות במחקר הראו תמונות של אוכל ('מושחת') ובחנו בעזרת הדמיה מוחית את האזורים שמופעלים במוח. החוקרים העידו כי האזורים ש'נדלקו' היו קשורים למערכת התגמול- המשמעות היא שייתכן ומתקיימת התניה בין רגש שלילי לבין אוכל. עוד ניתן היה לראות כי בעת האכילה עצמה המוח הפסיק להגיב באזורים אלו- ומתוך כך הסיקו כי תחושת העצב לבדה יכולה לעורר את המוח לרצות אוכל. מתוך המחקר הזה ניתן להסיק גם על כלל האוכלוסייה, ייתכן כשאנחנו חשים רגש שלילי- עולה בנו הצורך לפצות ולתגמל דרך אוכל.
אז למה לי בכלל אכילה רגשית?
בין הסיבות העיקריות אפשר למצוא-
· אכילה לא מודעת - למשל כאשר נסיים לאכול אך נמשיך "לשחק עם האוכל" ולאט לאט לסיים את מה שהתכוונו להשאיר מאחור.
· פיזיולוגיה- גוף האדם זו מכונה חכמה ומרשימה מאוד, בעת רעב או עייפות גדולים נשלח מסר חזק ש"מושך" אותנו לעבר אוכל ומיד. יהיה קשה מאוד במצב כזה להתנגד לדחף.
· שנאת גופנו- זה אולי נשמע מנוגד לאינטואיציה, אבל שנאת הגוף מהווה גורם הדוחף לאכילה רגשית.
· הקושי לסבול רגשות לא נעימים- (הגורם החשוב ביותר בעיני). בתרבות שלנו, אנו לומדים מגיל צעיר להימנע מדברים שגורמים לנו להרגיש רע. אחת הדרכים בהם למדנו להסיח את הדעת מרגשותינו היא אוכל. אם אנו מתקשים להכיל ולסבול תחושות ורגשות שליליות אזי אנו חשופים יותר ל'שימוש באוכל' בשביל להתמודד. רגשות לא נוחים או לא נעימים מעוררים רצון לברוח מהם. ואז פתאום עולה קול פנימי שמתחיל להצדיק את האכילה של 4 חבילות שוקולד.
מה זה הקול הזה?
השיח הפנימי הזה (שלא תמיד נדע מה בדיוק הוא אומר) הכרחי בשביל לעקוף את הרציונל שלנו.
חשוב שנבין, אין קשר אוטומטי בין רגש לאכילה רגשית (למרות שזה מרגיש אוטומטי לרוב). יש יותר שמתרחש אצלנו מאחורי הקלעים.
6 סימנים ש'אכילה רגשית' הוא מנגנון המתקיים אצלך:
1. האם חלק גדול מהזמן ביום מוקדש למחשבות סביב אוכל? זה יכול להתבטא בקיבעון סביב דיאטה מסוימת, צריכת קלוריות או תוכנית אכילה.
2. כשיש תחושות חיוביות של הצלחה או שמחה האם את/ה פונה לאוכל?
זה אולי מפתיע אבל אנחנו "בורחים לאוכל" גם כשאנחנו מרוצים או שמחים. ייתכן ואת/ה רואה באוכל פרס לחדשות משמחות, ואז את/ה מאפשר/ת לעצמך לאכול יותר ממה שבאמת רצית- דוגמא לכך היא חגים, ימי הולדת או כל אירוע מיוחד אחר. אוכל הוא כמובן גם דבר חיובי ונעים אך עלינו לשאול את עצמנו אם אנו משתמשים בשמחה או חגיגה כתירוץ לאכול יותר מדי או להיכנס לבולמוס חסר שליטה.
3. כשעולות בך תחושות דאון האם מתגבר בך החיפוש ל'אוכל מושחת' כנחמה.
4. אם למרות תחושת שובע, את/ה עדיין אוכל/ת.
5. כישלון בדיאטה- דיאטות עם הבטחות לא ריאליות שאמורות להביא לירידה גדולה במשקל, ובתוכן הגבלות קיצוניות עלולות ליצור דפוסי אכילה לא ראליים שבטווח הארוך פוגעות במערכת היחסים עם אוכל.
6. אוכל באופן כללי מרגיש עניין שלא בשליטך.
ייתכן זיהית בעצמך אחד או יותר מהסימנים הנ"ל, בעוצמה כזו או אחרת.
המטרה היא כעת ללמוד להבין מה קורה לי. הרי ייתכן ומתקיים אצלך מאבק עיקש לרדת במשקל ללא הצלחה, ייתכן ואת/ה רוצה לאכול בריא יותר אך ישנו קושי להרפות ממאכלים משמינים ולא בריאים. את/ה בטוח/ה כי הסיבה היא משהו לא בסדר שאת/ה עושה. אך ייתכן וישנו מקור עמוק יותר שחשוב להפנות אליו זרקור.
דרך העלאת המודעות לעצמך ולמה שמניע אותך, תוכל/י להשיג את המטרות שלך.
חשוב לזכור כי ה'שימוש באוכל' הוא מנגנון המאפשר התמודדות עם הרגשות. כטבעם של מנגנונים מטרתם היא לשמור עלינו, אך במקרה של 'אכילה רגשית' ייתכן והוא לא יעיל עבורנו.
בשבוע הבא! טיפים להתמודדות והכרות טובה יותר עם מה שמניע אותנו.
"Most people don't know how good their body is designed to feel"
(עדי בליי, פסיכולוגית)
Comments