
"בתוכי יש תחושה ש"אני לא מספיק טוב/ה", שאני "שמן/ה מדי", ש"אין לי סיכוי". המאבק הזה עם אוכל משפיע על כל חיי- עבודה, משפחה, חברים".
אכילה רגשית, כפי שראינו, היא דרך להרגיע, לדחוק או/ו לפצות. אירועי חיים גדולים או טרדות היומיום יכולים בכל רגע לעורר בנו מגוון רגשות ותחושות (בדידות, עצב, עצבים, שמחה עצומה..), אלו בתורם יכולים להוביל אותנו לפנות לאוכל כמזור. הטריגרים יכולים לבוא מ:
- קונפליקטים זוגיים
- לחץ מהעבודה
- עייפות
- לחצים כלכליים
- בעיות בריאותיות ועוד..
כאמור, מגיל מוקדם אוכל נקשר למצבנו הרגשי ולכן ייתכן והפנייה אליו כיום היא אוטומטית. לא משנה מהו הרגש שמניע אותך לאכול מעבר לצורך הפיזיולוגי, התוצאה הסופית היא אותו דבר- אפקט ההרגעה הוא זמני והרגשות חוזרים וכעת ישנו נטל נוסף בצורה של אשמה.
אז מאיפה מתחילים?
ביוון העתיקה, הצהיר הפילוסוף המפורסם סוקרטס:
"חיים שאין בהם חקירה, לא כדאי לאדם לחיותם" (“the unexamined life is not worth living”). כשהתבקש לסכם את ההצהרה הוא השיב- "הכר/י את עצמך".
אוקיי, אבל מה זה אומר 'להכיר את עצמי'? יש הרי מיליון דברים שניתן לדעת על עצמנו, למשל:
- באיזה יום בשבוע נולדנו.
- מתי התחלנו ללכת.
- האם אני אדם מוחצן או מופנם.
- איך מערכת היחסים עם הוריי השפיעה על הקריירה שלי.
- האם אני אדם של בוקר או ערב.
אם אני עונה על כל השאלות הללו, האם זה אומר שאני מכיר את עצמי?
אם ענינו על השאלות הנ"ל אכן יש לנו מושג מסוים לגבי מי אנחנו, אך האם אנחנו באמת מכירים ויודעים מה מפעיל אותנו ומה מביא אותנו לא פעם לפנות לאוכל ברגשים מאתגרים/שמחים/מייאשים.
בעולם הפסיכולוגיה כשמדברים על self- knowledgeמדברים על הבנה של רגשותינו, מה מניע אותנו, מהם דפוסי החשיבה והנטיות שלנו. הכרות עם גורמים אלה מעניקה לנו תחושה של ערך עצמי בנוסף לאחיזה בטוחה בערכים והמוטיבציות שלנו. ללא הכרות עצמית אין לנו הבנה ואומדן פנימי לערך שלנו.
במצב זה של חוסר הכרות עצמית או הכרות מועטה, אנו נותרים פגיעים לקבלת דעות של אחרים כאמיתות. אם מישהו מתייחס אלינו כחסרי ערך, ייתכן שנתחיל לחשוב על עצמנו ככאלה. אנו נותרים מתבוננים החוצה אל העולם בחיפוש אחר תשובות במקום פנימה לתוך עצמנו, בשביל לדעת מה עלינו להרגיש, לחשוב או לרצות.
אז זיהוי רגשות מהווה יתרון. לדוגמא תחושת עצב יכולה להיות תוצר של חדשות רעות שקיבלנו, אך גם תוצר של נטייה לעצב שמקורה בחוויית ילדות קשה. זיהוי רגשות אמיתיים בזמן אמת יכול להקל עלינו במרחב שבין רגש לפעולה שעוקבת. הכרת רגשותינו מהווה צעד ראשוןלבעלות עליהם כחלק מאיתנו, בהמשך נוכל גם לשבור דפוסי מחשבה שליליים.
בנוסף מודעות עצמית מאפשרת לנו לקבל החלטות טובות יותר. באחד המחקרים שנעשו בתחום, סטודנטים שהוגדרו כבעלי "מודעות מטה-קוגניטיבית"(- שהיא היכולת להרהר במחשבות, רגשות, עמדות ואמונות אישיות) נטו לקבל החלטות יעילות יותר בכל הקשור למשחק בו היו צריכים לאבחן ולטפל במטופלים וירטואליים על מנת לרפא אותם. הכותבים טענו שאותם סטודנטים יכלו להציב יעדים מוגדרים יותר ולבצע פעולות אסטרטגיות.
אז מה עושים?
חשוב לפני הכל להגיד שאין דרך מהירה או קלה להיפטר מהפנייה הרגשית הזו לאוכל. להבין את עצמנו, את הרגשות שלנו ומה מפעיל אותנו, זה תהליך שלוקח זמן והייתי ממליצה לעשותו בליווי איש מקצוע.
עם זאת כשרגשות שליליים מאיימים לעורר את האכילה הרגשית, ישנם מספר דברים שניתן לעשות כדי לקחת מעט מהשליטה חזרה לידיך:
1. יומן אוכל- נסו לכתוב מתי ומה אכלתם, כמה הייתם רעבים, מה הרגשתם לפני כן, אם היה אירוע מסוים שקדם לאכילה. אנשים רבים נרתעים מניהול יומן כזה אך חשוב להבין שרישום של כמה ימים או שבועות יוכל לעזור בזיהוי דפוסים המצביעים על הקשר בין מצב הרוח שלכם לאכילה.
2. לחץ- אם יש בך תחושה שלחץ מהווה גורם המגביר אכילה, אפשר לנסות טכניקות להרגעה כמו- יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס או נשימות עמוקות.
3. אכילה מודעת- אותן שיטות הרגעה עצמית יכולות לעזור להתחיל לתרגל אכילה מודעת- כזו ששמה לב לתחושות בזמן האכילה ומתייחסת לכל ביס.
4. בדיקת רעב- האם הרעב שלך פיזי או רגשי? אם אכלת רק לפני כמה שעות ואין לך בטן מקרקרת, ייתכן שאת/ה לא רעב/ה. תן/י זמן לחשק לעבור.
5. עזרה היא לא מילה גסה- סביר יותר להיכנע לאכילה רגשית אם חסרה לך רשת תמיכה טובה. העזר/י במשפחה וחברים.
6. מלחמה בשעמום- במקום לנשנש כשאת/ה לא רעב/ה, אפשר לפנות לנסות להחליף את אקט הנשנוש בפעילות אחרת כמו הליכה, קריאה, שיחה עם חבר.
7. העלימו פיתויים- אל תכניסו הביתה אוכל שקשה לעמוד בפניו. אם את/ה חש/ה עצב, כעס או כל רגש מעורר אכילה אחר, נסו לדחות את הטיול למכולת לזמן פחות רגיש.
8. מניעה היא לא הפתרון- כשמנסים לרדת במשקל, את/ה עלול/ה להגביל קלוריות באופן קיצוני, לאכול את אותם המזונות שוב ושוב ולהימנע מפינוקים. כל זאת עשוי להגביר את התשוקה למזונות מהם אנו נמנעים, במיוחד בתגובה לרגשות. אכלו כמויות מספקות של מאכלים בריאים, פנקו עצמכם מדי פעם והכניסו מגוון רב עניין שיכול לעזור לרסן את החשק.
9. אהבו את עצמכם קצת, אתם ראויים לכך- התמקדו בשינויים החיוביים שאתם מבצעים בהרגלי האכילה או בכלל בחיים שלכם ותנו לעצמכם קרדיט על כל שינוי לטובה.
אם ניסית זמן מה לבד לעבד ולהבין את מה שקורה לך בזמן אכילה, אם את/ה מוצא/ת עצמך זמן רב מנסה לרדת במשקל ללא הצלחה ועדיין ישנה תחושה של קושי לשלוט על אכילה, שקלו טיפול עם איש מקצוע המוכשר לכך. טיפול מקצועי יכול לעזור לך להבין לעומק מדוע נעשית הפנייה לאוכל, כמו גם ללמוד מיומנויות התמודדות טובות יותר.
“knowing yourself is the beginning of all wisdom” (Aristotle)
אשמח לשמוע מכם בתגובות מה עוזר לכם להבין את עצמכם יותר טוב
(עדי בליי, פסיכולוגית)
https://www.adiblay.com/
Comments